האם ניתן להיתבע בבריטניה על שיתוף פוסט של אדם אחר? דיני לשון הרע וההשפעה על תושבות קבע

מאמר ארוך של למעלה מ-10,000 מילים הציף את קבוצות הוויצ'אט ביומיים האחרונים. אם אתה שוהה בבריטניה, ברגע שאתה לוחץ על כפתור ההעברה, על פי החוק הבריטי אתה נחשב ל-מפרסם חדש, ולא סתם "עובר אורח".

להלן לא אחזור על אף אחת מהטענות הספציפיות באותו מאמר (שזה כשלעצמו צעד מסוכן), אדבר רק על דבר אחד: עבור אנשים המתגוררים בבריטניה, מהם הגבולות המשפטיים כאשר מעבירים הלאה תוכן מסוג זה הנוגע לדמויות אמיתיות, והאם הדבר עלול להשליך על מעמד תושב קבע ועל קבלת אזרחות.

האם העברת מאמר ארוך לקבוצה בבריטניה נחשבת ל"פרסום"?

כדי לבסס תביעת לשון הרע בבריטניה, נבחנים בדרך כלל שלושה תנאים: שהתוכן מאפשר לזהות את האדם המדובר, שהוא עלול לפגוע במוניטין שלו בעיני הציבור הרחב, ושהתקיים סף "נזק חמור" (serious harm) הקבוע בסעיף 1 לחוק לשון הרע משנת 2013 – וכאשר חברה מגישה תביעה, עליה להוכיח גם נזק כלכלי חמור.

המפתח טמון ב"כלל החזרה" (repetition rule) של המשפט המקובל: כאשר אתה חוזר על האשמות של אחרים, הדין רואה זאת כאילו אתה עצמך טוען טענה זו. "רק העברתי הלאה" אינו מהווה טענת הגנה. כלל הפרסום היחיד שבסעיף 8 מגן על פרסום יחיד של אותו מפרסם, ואינו מגן על מפיצים שהצטרפו בהמשך. תקופת ההתיישנות עומדת על שנה אחת (Limitation Act 1980 s.4A).

הנקודה הכי לא אינטואיטיבית: סעיף 9 קובע כי כאשר הנתבע אינו מתגורר בבריטניה, על התובע לשכנע את בית המשפט כי "אנגליה וויילס הן בבירור הפורום המתאים ביותר לדיון", תנאי שקשה מאוד לעמוד בו בפועל. ואילו אתה, המתגורר בבריטניה, דווקא אינך מוגן על ידי סף זה – ייתכן שלא יהיה ניתן לתבוע את כותב הפוסט המקורי, ואילו דווקא המשתף הוא זה שהכי קל לתבוע.

האם "טקסט זה הוא בדיוני לחלוטין" יכול לפטור מאחריות בבתי המשפט בבריטניה?

למעשה, לא. בתי המשפט בבריטניה בוחנים האם הקורא הסביר יסבור שהדברים מכוונים לאדם עצמו , ושאלת הכוונה הסובייקטיבית של המחבר להרמוז או לא אינה רלוונטית — כלל זה נקבע כבר לפני למעלה ממאה שנה בפרשת Hulton v Jones. שימוש בשמות אמיתיים, מקומות אמיתיים וציר זמן אמיתי לאורך כל הטקסט, והוספת הצהרת פטור בסופו, לא ישנו את הבנתו של הקורא הסביר.

קיים עוד היבט שרבים מתעלמים ממנו: פרטים הנוגעים ללידה, טיפול רפואי וחיי מין מהווים עילה לתביעה עצמאית נוספת בבריטניה – misuse of private information (שימוש לרעה במידע פרטי) ונתונים אישיים מקטגוריה מיוחדת תחת UK GDPR. העובדה שהתוכן אמיתי מועילה רק בתביעות הוצאת דיבה; בתביעות בגין פגיעה בפרטיות, האמת דווקא מקלה על הצד השני לזכות בתביעה.

שמירה | רשימת בדיקה עצמית לסיכוני שיתוף בבריטניה: אילו פעולות באמת חוצות את הקו

האם תביעה מסוג זה עלולה להשפיע על תושבות הקבע והאזרחות בבריטניה?

הפסד בתביעה אזרחית גרידא אינו שקול ל"מוסר פגום", אך ישנם שני מסלולים שעלולים לסכן את המעמד.

ההיבט הראשון הוא הפלילי. עבירת התקשורת הכוזבת לפי סעיף 179 ועבירת התקשורת המאיימת לפי סעיף 181 של חוק הבטיחות המקוונת 2023 חלות החל מ-31 בינואר 2024; סעיף 1(a)(iii) של חוק התקשורת הזדונית 1988 הישן וסעיף 127(2) של חוק התקשורת 2003 בוטלו מכוח סעיף 189. רישום הרשעה יחסום באופן ישיר את בדיקת "אופי טוב" הנדרשת להתאזרחות.

שנית, הכסף לא שולם במלואו. אי-קיום פסק דין לפיצויים יוביל להיווצרות CCJ (פסק דין של בית המשפט המחוזי). הנחיות משרד הפנים בדבר "אופי טוב" (העדכון האחרון לבודקים הוא מ-30 באפריל 2026) מונות את "האמינות הפיננסית" ו"השם הרע (notoriety)" כשיקולים רלוונטיים, ואי-פירעון CCJ דורש הצגת הסדר תשלומים כהסבר.

אם אתם מנהלים חשבון וויצ'אט רשמי, שיאוחונגשו או קבוצה גדולה, ואתם לא בטוחים אם ניתן לפרסם תוכן מסוים, תמורת £5 בלבד ב-justiscript.com תוכלו לקבל תשובה בכתב מעורך דין מוסמך בבריטניה תוך 24 שעות, שזה הרבה יותר זול מלשלם למישהו שימחק את הפוסטים בדיעבד.

4 דרכים לרכוב על גלי הטרנדים בבריטניה מבלי להסתבך בתביעות

① כתוב על הכללים ולא על האנשים: דון בסוגיות המשפטיות שהעניין מעלה, ואל תחזור על האשמות ספציפיות. ② אל תשתמש ב"לכאורה" או "שמועות ברשת" כמגן; כללי ההפצה החוזרת אינם מכירים בתירוץ זה. ③ אל תוסיף הסכמה אישית; משפט אחד כמו "ידעתי על כך מזמן" יהפוך אותך ממשפיץ לבעל טענה. ④ עם קבלת בקשת הסרה, יש להסיר תחילה ורק אחר כך לדון; יש לטפל בכך תוך 24 שעות, ולא לדחות ליום המחרת.

📌 מאמר זה מוגש לעיון בלבד. לשאלות ספציפיות יש להתייעץ עם עורך דין בעל רישיון.

[מקור הנתונים] legislation.gov.uk "חוק לשון הרע 2013", סעיפים 1, 8, 9; legislation.gov.uk "חוק הבטיחות המקוונת 2023", חלק 10; gov.uk הנחיות לדיון בתיקים בנושא "דרישת יושרה"

דעתי חד-משמעית: המקום המסוכן ביותר בפרסום מאמרים ארוכים מסוג זה לא היה מעולם המחבר, אלא האדם ה-2000 שמעביר אותו הלאה — המחבר שוהה מחוץ למדינה, חוסה בצל סעיף 9 ולא ניתן לתבוע אותו, בעוד שאתה נמצא בבריטניה, ודי בחיפוש קצר כדי לחשוף את כתובתך, את מעסיקך ואת פירוט חשבון הבנק שלך. הרעש שייך לאחרים, אך האחריות המשפטית עלולה להיות שלך.

כדאי לשמור את "טבלת הבדיקה העצמית לסיכוני שיתוף" שלמעלה. אם יש בסביבתכם מישהו שמעתיק תוכן בקבוצות או מנהל חשבון מדיה עצמית סינית, תנו לו את הטבלה הזו כדי לבדוק מולה, זה ייקח רק 30 שניות.

אשמח לשמוע את דעתכם: האם לדעתכם, שיתוף פוסט המציין שם אמיתי בקבוצת וויצ'אט של מאות אנשים, ופרסום מאמר באופן פומבי, צריכים לגרור אותה מידת אחריות? בואו נדון בתגובות.

החשבון הזה מנתח מדי יום כלל בריטי אחד הקשור למעמד – כיצד סופרים ימי שהייה מחוץ למדינה, איזה מסמך חסר ברשימת המסמכים הנדרשים, ואילו התנהגויות עלולות לפגוע בדרישת "אופי טוב", והכל מתעדכן באופן שוטף.

עוסק בעניין משפטי בבריטניה? JustiScript יכול לעזור